פסק-דין בתיק ת"ק 8823-05-10

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת לשיפויה בגין נזקים לרכבה אשר לטענתה הליקויים אשר התגלו בו חורגים ממתחם הסבירות.

1.         לטענת התובעת, בתחילת שנת 2006 היא רכשה מהנתבעת רכב מסוג פג'ו בתמורה לסך 96,262 ש"ח. לטענת התובעת, מהמועד בו נמסר לה הרכב התגלו בו בעיות מבעיות שונות ובכלל זה בעיות בסגירת הדלתות, רעשים מנוע הרכב, הפסקת פעילות המנוע תוך כדי נסיעה, בעיות בשמשות, רעשים מתיבת ההילוכים, בעיות במצמד וכיוצא בכך. לטענת התובעת כפועל יוצא מהליקויים האמורים הגיע למוסך הנתבעת במשך כ-3 שנים לפחות 21 פעמים. זאת ועוד לטענת התובעת, ביוני 2009 היא ביצעה בדיקה במכון בדיקה שהעלתה כי קיימות ברכב בעיות ובכללן - רעשים במנוע, נזילות וקורוזיה, צינורות פגומים, אי תיאום במערכת ההצתה ורעידות במצמד. לטענתה, במצבו זה של הרכב, קיימת ירידת ערך לרכב בסך של כ-20,000 ש"ח. זאת ועוד, לטענת התובעת, הליקויים ברכב יש בהם כדי להצביע על כך שסופק לה רכב שהוא תקול מן היסוד ומשכך הפרה הנתבעת את חובתה לספק לה רכב תקין או לפחות תקין באופן סביר. לאור האמור, לטענת התובעת, הינה זכאית לפיצוי בגין הפסד שעות עבודה שלה, נסיעות, אובדן הנאה ועוגמת נפש וכן בגין שיפוץ יסודי לו נזקק הרכב. התובעת מעמידה תביעתה ע"ס 30,000 ש"ח.

2.         לטענת הנתבעת מטבע הדברים גם ברכב חדש צפויות תקלות. משכך, מוענקת לרוכש רכב חדש אחריות לתקופה של שנתיים או 100,000 קילומטר לפי המוקדם וכן נכרת חוזה אחריות הצופה קיומם של ליקויים וקובע את הדרך לתקנם. לאור האמור, לטענת הנתבעת, עצם קיומם של ליקויים, אין בו בכדי להוות הפרה של ההתחייבות של הנתבעת כלפי התובעת. זאת ועוד, לטענת הנתבעת ממילא בהתאם לחוזה, בסעיף 10 לו, התחייבות הנתבעת הינה לתקן הליקויים ולא לשפוי בגין נזקים נלווים. יתרה מכך, לטענת הנתבעת התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח תביעתה הואיל והתקלות אשר נמצאו ברכב הינן תקלות סבירות, זאת ועוד, בחלק מהפעמים בהם הוכנס רכבה של התובעת למוסך הדבר נבע מתקלות אשר ברי שאינן באחריות הנתבעת כגון: תיקון פנצ'ר, החלפת נורות, החלפת רפידות, טיפולים תקופתיים ובדיקות אשר לא העלו כל ממצאים. זאת אף זאת, לטענת הנתבעת, התקלות עליהן מצביעה התובעת הראו לאורך תקופה של ארבע שנים וכשהתובעת משתמשת ברכב שימוש רב כ-40% מעל הממוצע. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי כלל הליקויים תוקנו במקצועיות וכן כי התובעת העלתה טענותיה רק לאחר ארבע שנות שימוש, כשנתיים לאחר חלוף תקופת האחריות. למעלה מן הצורך, הנתבעת מוסיפה וטוענת כי טענותיה של התובעת הינן טענות בעלמא, ללא כל ביסוס, והדברים אמורים גם באשר לנזקים להם טוענת התובעת.

3.         בפני ביהמ"ש התקיימו שני דיונים. במסגרת הדיונים הראשון הופנו הצדדים בהסכמתם לבוררות במסגרת וועדה של איגוד המוסכים. לאחר מתן החלטה כאמור, העלתה הנתבעת טענה ולפיה הסכמתה הייתה להפניה לוועדה של איגוד השמאים שהיא גם לטענתה הועדה המתאימה לדון בנושא ואילו התובעת עמדה על כך שההפנייה היא לוועדה של איגוד המוסכים. משלא הושגה הסכמה באשר למוסד הבוררות הרי שפקעה ההסכמה ומשכך התקיים בפני דיון נוסף היום. במעמד דיון זה, השלימה התובעת עדותה וכן העיד נציג הנתבעת. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק הנני סבורה כי דין התביעה להידחות ולהלן יפורטו טעמיי.

4.         אומנם עסקינן בתביעה קטנה, וביהמ"ש זה רשאי להגמיש את סדרי הדין והראיות ואולם גם בביהמ"ש זה ע"מ להרים את הנטל להוכחת טענה שבמומחיות על התובעת להמציא חוו"ד מקצועית התומכת בטענותיה. האמור חל ביתר שאת במקרה בפני בו מדובר בטענות מקצועיות, מורכבות, העוברות כחוט השני לאורך כל טענותיה של התובעת. כך, היה על התובעת להוכיח כי הליקויים אשר נמצאו ברכבה נובעים מייצור לקוי של הרכב ואין הם בגדר ליקויים סבירים הקיימים ברכבים גם חדשים, בנוסף, היה על התובעת להוכיח כי הליקויים אינם נובעים משימוש לא סביר שלה ברכב ו/או משימוש מואץ, היה על התובע להסביר מדוע פנתה רק לאחר ארבע שנים ולאחר שחלפו שנתיים ממועד האחריות. יתרה מכך, גם לו הייתה התובעת מרימה הנטל להוכיח האמור, היה עליה להוכיח ולשום את נזקיה. בכלל זה, היה על התובעת להוכיח מהי ירידת הערך שנגרמה לרכב, מהי שומת תיקון הנזקים עליהם היא מצביעה וכיוצ"ב. התובעת לא הרימה את הנטל האמור, לא צרפה חוו"ד, אלא כל שצרפה לתביעתה הינה אסופת מסמכים המעידה על כך שברכב בוצעו תיקונים ואשר אין לביהמ"ש כמו גם לתובעת הידע והיכולת המקצועיים לנתח האמור במסמכים אלה. במאמר מוסגר אציין כי במעמד הדיון בפני ניסיתי וחזרתי וניסיתי להסביר לתובעת את המשמעות הנובעת ממחדלה ולשכנע אותה לצרף חוו"ד כאמור ואולם התובעת התעקשה כי די בראיות אשר סופקו על ידה ובעדותה. משכך, אין לתובעת אלא להלין על תוצאת על ההליך כפי שהיא באה לידי ביטוי בפס"ד זה.

5.         משכשלה התובעת להוכיח תביעתה, דין תביעתה להידחות ומשכך הנני מורה על דחיית תביעתה של התובעת. לפנים משורת הדין, ולאחר ששקלתי, אינני עושה צו להוצאות.

6.         רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

7.         מסמך זה כפוף לשינויי הגהה.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ט תמוז תשע"א, 21/07/2011 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: יותם אולשקר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: